במהלך הלימודים להנחיה בשיטת ריו אביירטו, עוברים התלמידים התמחות בה הם מנחים קבוצות במוסדות קהילתיים ברחבי הארץ כמובן בשיטת ריו אביירטו.

ההתמחות הינה התנדבותית, בדרך זו אנו גם נותנים לקהילה וגם מקבלים הזדמנות להעביר ולהפיץ את השיטה בארץ.

בנתינה, וצעד אחרי צעד, לומדים תלמידנו להעביר את השיעורים לכל קהל ומתקדמים לשלב הבא.

שלב זה הוא למעשה ההתנסות הראשונה של תלמידנו בהנחיית קבוצות לפי העקרונות של שיטת ריו אביירטו מחוץ למסגרת הלימודית של בית הספר ריו אביירטו – נחל זורם.

העשייה הברוכה הזאת, היא חוויה עוצמתית שמאפשרת ומציפה רגשות והתרחשויות חדשות, היא מביאה לחיים של התלמידים חוויות לא צפויות… כמו התרגשות עד לכדי דמעות, רגעי חסד, רגעי פחד, חוסר ביטחון, רגעים בהם האוטנטיות והנוכחות מאפשרות להם לבחור באוטומט את הכלי המתאים להמשך השיעור.

התלמידים נחשפים למצבים שונים  כמו יד ביד עם הרבה אנשים שרק הכירו… גמלאים, קשישים על כסאות, ילדים בגנים, מתנדבים במסגרות שונות, נוער בסיכון, אנשים בבתי חולים ועוד.

 הנה חלק מהחוויות שלהם –

יום שלישי. אני מחפשת מנגינות ביוטוב לשיעור של מחר במרכז לקשישים. מצאתי משהו אבל לא ממש בטוחה. אין לי מוזה. לא מרגישה בטוחה בבחירות שלי. יום רביעי בבוקר עוברת על המנגינות לפי מערך השיעור שהכנתי, מסדרת אותן שוב. רוקדת אותן ואומרת לעצמי יהיה בסדר. .11.00 בבוקר מעגל של כסאות מוכנים. קבלת הפנים של האנשים מחממת לי את הלב. אני מזמינה את האנשים לשבת במעגל. בעמידה ליד הכיסאות אנו עושים מתיחות שונות לגוף, משהי אומרת שהמוסיקה איטית. משהו לא מסתדר עם המכשירים שלי. מרגישה אנרגיה נמוכה אצלי. הנה מגיעה מנגינה יותר קצבית ואני מתרוממת והאנרגיה עולה. עושים סבב של תנועות בין האנשים. גבר אחד קם ומתחיל לרקוד עוד כמה אנשים מצטרפים אליו ובניהם גם אני. דמעות עולות בעיני, דמעות של שמחה, אהבה, עצב. אנחנו חוזרים לשבת במעגל, השעור ממשיך, עכשיו אנחנו יושבים ונותנים ידיים בשיר, שוב עולות דמעות בעיני, המון אהבה ושמחה. בסוף המפגש הוקירו אותי המשתתפים במילים חמות עד כמה השיעור שונה ושמח. באהבה מוניקה.

20140319_114028 20140319_114110 20140319_114132

_____________________

בחודש וחצי האחרון אני מעבירה סדנאות ריו אביירטו במרכז יום לקשיש. הסדנאות מועברות במסגרת הסטאז’ של לימודי ההנחיה בשיטת ריו אביירטו. במרכז יום לקשיש נמצאים קשישים, חלקם סיעודיים, אשר מגיעים מדי יום למרכז, אני מעבירה את השיעורים שלי לקבוצה של כ – 20 קשישים הישובים על כסאות במעגל.

שמחתי לראות איך במהרה התחברה הקבוצה עד מאוד לשיטה. התנועה של הגוף בקבוצה, גם אם הקטנה ביותר, לצד המוזיקה ומחוות הגוף, יוצרת תחושת שחרור ושמחה. ההוקרה בסוף השיעור רבה.

אופי השעורים מותאם ליכולות הפיזיות של הקבוצה, ולמרות שהשיעורים הם בישיבה ושונים מהאופי של השעורים במרחב הפתוח הם משפיעים  עלי מאד, וממשיכים את התהליך האישי שלי.

העברת השיעורים במסגרת  הסטאז’ מקדמת אותי בתחומים רבים. ראשית, אני מתמודדת עם הנוכחות שלי כמובילת קבוצה, ובכך בונה את הביטחון שלי במה שיש לי לתת ולהעניק. אני בונה שיעורים ומתכננת מתודות מראש, אך לצד זאת מנסה לסגל לעצמי יכולת להיות אוטנתית ולאלתר לפי האופן שבו אני חווה את הקבוצה בכל מפגש.

אני מקווה להיפגש בסטאז’ עם מגוון רחב של אוכלוסיות ולעבור מספר תהליכי עומק עם קבוצות שונות. נועה שבתאי.

_____________________ 

 תמונה

 _____________________ 

_____

 לחלק השני – תלמידים מספרים >>

 

Comments are closed.