Author Archives: admin

שחקנים וקולות פנימיים

קרה לך לפעמים שפתאום היה לך את האומץ פשוט לרקוד בלי מעצורים ובלי המחשבה “מה יגידו עלי”?

קרה לך לפעמים שפתאום בלי הסבר רצית לצעוק רק שהקול נישאר שקט?

האישיות שלנו מורכבת. אפשר לומר שיש בתוכנו כמה “אני”.

כל “אני” הוא חלק אחר,
בין החלקים חיים בתוכנו, או ה“אני” השונים, חלק מהם חיים ביחד וחולקים באותם המטרות, וחלקים וקבוצות אחרות, יש להם מטרות אחרות ולפעמים אפילו מנוגדות.
לדוגמה יכולה להיות אישיות המורכבת ממספר חלקים, כאשר חלק מהחלקים מעוניינים לפרוץ גבולות ולשנות דברים וחלק אחר מעוניין בלהסתפק וללכת עם המוסכמות.

הקולות הפנימיים

לפעמים הקול הפנימי הוא כמו “שדון”, הוא מסיט נגד הרעיון של להתקדם, גורם לפחד, פחד כזה שמשתק מלנוע, בין אם זה בקבוצה אן סתם מלשוחח עם אדם חדש ברחוב.

לפעמים הקול הפנימי הוא כמו “מלאך” מעניק אומץ ויכולת לנוע ולהתקדם עם הפחד.

ויש עוד קולות רבים. לפעמים הם באים לידי ביטוי באותו הזמן, ומעכבים מלקבל החלטה לכאן או לכאן, וכך למעשה אנו נשארים באותו המצב, הזמן עובר …. ואנו עדיין באותו המצב, תקועים.

יש הרבה “אישיויות” מתחת לאישיות מעל פני השטח.
התנועה והריקוד בריו אביירטו – נחל זורם, מאפשרת לקולות השונים להתבטא ולקבל משוב או שיקוף.
זה קורה במעגל, זה קורה במה שאני קוראת לו “שפת המעגל של ריו אביירטו-נחל זורם”

שפת המעגל של ריו אביירטו – נחל זורם

שפת המעגל, היא אחד מהכלים היצירתיים שקיימים בריו אביירטו, שפה ללא מילים, המעגל חי ורוטט, ובמעגל באים לידי ביטוי כל אותן “אישיויות” שבכל אחד מהמשתתפים, בין אם מודעים לכך ובין אם לא.

כך למעשה יש במעגל הרבה יותר דמויות ממה שניראה לעין, אך האנרגיה שלהם גלויה לכל, האנרגיה מתערבבת בין כל הדמויות, בין אם האנרגיה מצחיקה, כואבת ,מתחשבת ונעימה, מותשת, עצורה ועוד ועוד…

אנו רואים במעגל ריקוד של דמויות בוגרות מאוד, וחוכמת זקני השבט מתערבבת עם חוכמת ילדים קטנים, בני נוער, ועוד

כל מפגש מאפשר למשתתף לבטא במעגל עוד “קול פנימי או שחקן” לפעמים הקול הפנימי יבוא לידי ביטוי בזכות המעגל, ולא כי אני עצמי אביא אותו קול לידי ביטוי, אלא משהו אחר במעגל יהיה הטריגר עבור אותו הקול, ויעשה את זה. זה יכול להתחיל להניע תהליך מבורך עם הקול הזה.

כך שאותו כל פנימי יבוא בסינרגיה והרמוניה עם הקולות האחרים שבי.
חשוב לדעת שכל קול כזה מביא אנרגיה מסויימת לחיינו. כל קול משפיע, יש קולות מוכרים לנו יותר ויש כאלה שפחות, אבל כולם שוכנים שם בפנים משפיעים על עולמנו הרגשי המחשבתי והתנהגותנו.
המטרה היא להכיר בהם, להביא לאיזון ביניהם, כך ניתן להכיר את עצמנו ואת הדמויות שמנהלות אותנו טוב יותר בהמשך לשחרר עקבות ולנהל אותם

אני עובדת עם חלקים אלה גם בדרכים נוספות: דרמטיזציה, שיחה, כתיבה, תחפושות, ועוד.

גילוי דמויות שלא היינו ערים להם, מאפשרת לאדם להכיר את עצמו טוב יותר, להכיר ולחבק עוד חלקים מעצמו, לנקות עכבות, לעשות סדר חדש ועדכני להתקדם ולהתפתח ובסופו של דבר ליצור לעצמו חיים טובים יותר.

רוצה לבוא לגלות, לשנות ולהשתנות ?

בקטע פה , אנתוני רובינס מדבר על שינויים:

שפת המעגל

בשנים האחרונות יצרתי את המונח “שפת המעגל” כדי לתאר חלק מהחוויה שאני יוצרת בריו אביירטו – נחל זורם.
חוויה זו היא בסיסית בשיטה שלנו
המעגל הוא ארכיטיף ובו כולנו שווים ומשתווים.
במקרה של המנחה, לפי הבנתי, ישנם רגעים שהוא בגובהה העיניים עם הקבוצה, וישנם רגעים שבהם המנחה נפרד מהקבוצה והוא במקום של ההובלה וההכוונה של הקבוצה.

חלק גדול בהתפתחות וצמיחה אישית נעשית דרך שפת המעגל.


מהי שפת המעגל של ריו אביירטו – נחל זורם

שפת המעגל של ריו אביירטו, היא שפה בלתי אמצעית שיוצרת מרחב, שפה ללא מילים, המעגל חי ורוטט בה את כל האישיויות שבתוכנו, של כל אחד מהמשתתפים, וכך כל אחת מהאישיויות יכולה להתבטא אם במודע או ללא המודעות מצדנו.
הכלים החווייתיים והלא מילוליים של ריו אביירטו – נחל זורם, מאפשרים משחק קבוצתי שזורם תחת ההנחיה של המנחה ועבור כל הקולות הגלויים והנסתרים במעגל.
הנחיה שמתבססת על אבני היסוד והפילוסופיה הרבה שמלווה את השיטה.
כך מתחילים לרקוד ולהתבטא במעגל הרבה דמויות:
מצחיקות, מתחשבות ונעימות, כועסות, עייפות, דורשות, ביישניות, עם לב פתוח ואוהב, מבוהלות, מיאושות, אמיצות, ועוד ועוד…

גם הגילאים, המין והזמן (הווה ועבר) של הדמויות משתנים ואנו פוגשים דמויות אמתיות ודמויות דמיוניות, דמויות אידאליות וארכיטיפיים, דמויות מהאגדות והסיפורים של חיינו ושל החברים לקבוצה.

אנו רואים במעגל ריקוד של דמויות בוגרות מאוד, וחוכמת זקני השבט מתערבבת עם חוכמת ילדים קטנים, בני נוער, ועוד

ילדות מפונקות, בנים ביריוניים, בלרינות צעירות, מנהיגות ומנהיגים, אימהות, מורות, בנים ובנות מאוהבים, מרצים, פועלים, זמרים, קבצנים, ועוד.
חלק מהקולות שלנו מגיעים גם הדמויות שהפנמנו מהסביבה הקרובה, כמו בני המשפחה, דודים ועוד. והם כולם מגיעים לריקוד המשותף.
כך אנו פוגשים אין סוף דמויות שמסתובבות בעולם הפנימי שלנו.

שפת המעגל – לא רק ריקוד או תנועה

המוזיקה שאני בוחרת להביא לשיעור מתנגנת וההנחיה שלי זורמת ,אני מזמינה עוד דמויות לשיח הזה. שיח שעוזר לנו:

1. לחשוף ולגלות קולות שאנו לא מספיק מכירים. לפעמים יש מצבים שאנו לא ערים אפילו לקיום ה”דמות הזאת” בתוכנו.

2. לבטא את האנרגיה הזו במרחב ובו המשחק הוא הכלי העיקרי ובגלל זה, זה קורה בקלילות ונעימות

3. להבין מה החלק הזה מביא לעולם ומה הוא צריך בשביל האדם

4. לשמוע מה יש לו לומר

5. להבין את העוצמה והכוח של הדמות בנסיבות העכשוויות. יתכן שהאנרגיה הזאת משתלטת מידי, או שהיא חלשה מידי ביום יום.

6. ללמוד לווסת את עוצמתה כדי שתשרת אותי נכון בנסיבות של ההווה

7. לנקות ולשחרר עומס מאותה “הדמות”

8. לחבק גם דמויות דחויות ולרפא כאבים ישנים

9. למצוא את הדמות המובילה של החבורה

10. לאמץ דמות שאנו צריכים להוסיף

שפת המעגל מאפשרת לנו לראות שכולנו דומים. בעלי אותם הצרכים הבסיסיים. ובדרכה מאפשרת לנו לגדול בביטוי אישי מלא ואותנטי, באמפטיה, בחמלה, ובהכרות הדדית.
בנוסף היא מוסיפה לנו אנרגיה, שמחה וחיוניות שבאה מכל הססגוניות וההופעה של הדמויות ומזכירה לנו שהעולם עשיר באין סוף גווניי ביטוי ואנשים.

הכרת תודה

הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים אך רבי העוצמה שבני אדם יכולים להפנות אחד לשני.

רנדי פאוש

הכרת תודה היא מחווה בסיסית, קודם כל בשביל עצמי ואח”כ גם לסביבה. לספור את כמות הפעמים שברכת ביום, לשים לב להנאות פשוטות, ולהכיר את כל מה שאתה מקבל. זה אומר ללמוד לחיות את חייך כאילו כל דבר קטן הוא נס, ושדבר אינו מובן מאליו, אפילו השמש שזורחת בבוקר.

הכרת תודה גורמת לפוקוס בחיים להתמקד על מה שיש על השפע שכבר קיים ולא על החסרים. בנוסף, מחקרים התנהגותיים ופסיכולוגיים הראו שיפורי חיים מפתיעים שיכולים לנבוע מהפרקטיקה של הכרת תודה. אנשים שמפגינים ומביעים תודתם הם מאושרים יותר, בריאים יותר, ואנרגטיים יותר. אנשי אלו ידווחו פחות תסמינים כגון כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, אפילו אקנה, ומבלים יותר זמן בפעילות גופנית. ככל שאדם יוכיר תודה, כך יהיה פחות בודד וחרד.

הכרת תודה גורמת לאנשים להיות מאושרים יותר וגמישים יותר, זה מחזק את הקשרים בין אנשים, זה משפר את הבריאות, וזה מפחית את הלחץ.

מחקרים מראים – הכרת תודה מגבירה חיים

ניסוי שנעשה בנושא, בדק מול שלוש קבוצות שניהלו יומנים אך תעדו דברים שונים. הקבוצה הראשונה נהלה יומן של האירועים שאירעו במשך היום בצורה יבשה, בלי לציין אם הם דברים טובים או רעים. הקבוצה השנייה תעדה חוויות לא נעימות במהלך היום. והקבוצה השלישית הכינה רשימה יומית של דברים שהם היו אסירי תודה. תוצאות המחקר הצביעו על כך שתרגילי הכרת תודה יומיים הביאו לרמות גבוהות יותר של ערנות, התלהבות, נחישות, אופטימיות, ואנרגיה. בנוסף, אלו בקבוצת התודה חוו פחות דיכאון ומתח, עזרו לזולת יותר מהקבוצות האחרות, ועשו התקדמות גדולה יותר להשגת מטרות אישיות.

נעשו עוד מחקרים רבים המראים שתרגול הכרת תודה יכול להעלות את רמות אושר. לגרום להיות יותר יצירתי, להתאושש מהר יותר ממצוקות, לחזק את המערכת חיסונית, ליצור קשרים חברתיים חזקים יותר.

אנשים נוטים לקחת כמובן מאליו את כל הטוב שהוא כבר נמצא בחייהם. וגם להוכיר רק הישגים גדולים. כשהאמת שיש אור גם בדברים הקטנים.

ישנן דרכים רבות לתרגול הכרת תודה

אחת מהדרכים לתרגול הכרת תודה היא ניהול יומן הכרת תודה, בתרגיל זה בעצם רושמים בכל יום רשימה של שלושה עד עשרה דברים שאתם אסירי תודה לגביהם; ניתן לעשות זאת בבוקר ישר כשמתעוררים או לפני השינה בלילה. תרגיל נוסף הוא לכתוב מכתב תודה לאדם חיובי בחיים שלך.

ברגע שהופכים את האורינטציה ומחפשים דברים להיות אסיר תודה עליהם, מתחילים להעריך את ההנאות הפשוטות ודברים שבעבר נלקחו כמובן מאליו. תודה לא צריכה להיות רק תגובה לזה שקיבלת את שרצית, אלא גם מהסוג בו מבחינים בדברים הקטנים ובו כל הזמן מחפשים את הטוב גם במצבים לא נעימים.

הכרת תודה מגבירה חיים!!

לרקוד עם האמונות המגבילות

מה הן אמונות מגבילות ? ואיך הן משפיעות על חיינו?

אמונה מגבילה היא אמונה שגויה שאדם רוכש כתוצאה מביצוע מסקנה שגויה על משהו בחיים. לדוגמא אדם יכול לרכוש אמונה מגבילה לגבי יכולתו להצליח ברגע שהוא נכשל, כשהחוויה הרגשית היא כל כך עוצמתית שנצרבת ברגש וגם בגוף ברמת השרירים.

אני חלש, אני כישלון או אני לא יכול להצליח .. הן דוגמאות לאמונות מגבילות שאנשים אוספים במשך חייהם.

הבעיה עם אמונות מגבילות היא שאמונות מגבילות, כשמן, מגבילות אותנו מלממש את הפוטנציאל הגלום בנו.

מהיכן האמונות המגבילות מגיעות?

אנשים רוכשים אמונות מגבילות, כתוצאה מחוויות חיים מסוימות, או דרך התקשורת עם הסביבה: החברים שלנו, קרובי המשפחה, מורים ואנשים איתם אנו באים במגע. זו הסיבה שלמצוא סביבה תומכת לשינוי היא תנאי בסיסי למטרות שאנו רוצים להשיג

הדרך העיקרית שבאמצעותה אנו יוצרים אמונות היא דרך נסיון החיים שלנו, כלומר החוויות הישירות שלנו. אנו פועלים, משהו קורה ואנחנו מסיקים מסקנות. במיוחד כאשר אנחנו צעירים אנו יכולים לגבש מסקנות שגויות ומגבילות. הטבע בונה אותנו בדרך זו כדי לשמור אותנו מלהיפגע. אנו לומדים לבנות אמונות מהר יותר מחוויות מזיקות. למשל האצבע נגעה בתנור חם מאוד ולכן אנחנו מאמינים שכל התנורים הם מסוכנים ולא נעז לגעת בתנור שוב.

אמונות מגבילות משפיעות על התנהגות הן מכריחות אנשים לסנן מידע על פי אמונתם.

דוגמא נוספת – אם אתה מאמין שאתה אדם משעמם אז אתה רק תזכור את אלה שהיו משועממים ממך בזמן שאתה תסנן את כל המחמאות שקיבלת. לאחר זמן מה אתה עלול להפסיק לדבר עם אנשים בגלל האמונה המגבילה שלך שתגרום להם לחשוב שאתה באמת משעמם.

כך שלמעשה אתה פשוט מגשים את הנבואה וחי את האמונה המגבילה שלך. בזמן שאתה מתבודד ומתרחק ומסתגר בתוך השיריון. השיריון הוא החלק ששומר את האנרגיה של הפגיעה. הכוונה שלו היא הגנה. רק ש… ההגנה הזאת כבר לא עובדת טוב ולא משרתת אותנו, כמו ששרתה אותו כשהמנגנון נולד. אז, עבד, מנע מאתנו להפגע שוב באותה הדרך. אבל היום כשהתבגרנו, הוא כבר לא מאפשר לנשום, להרגיש או להעיז, אנו צריכים למצוא דרכים חדשות, על זה נרחיב במאמר הבא.

אמונות מגבילות יוצרות מגבלות שמעכבות אותנו בדרך כלשהי. רק על ידי אמונתם, אנחנו לא חושבים, אומרים או עושים דברים ותוך כדי כך אנו פוגעים בחיינו.

ייתכן שיש לנו אמונות על זכויות, חובות, יכולות, הרשאות וכן הלאה. אמונות מגבילות הן לעתים קרובות על האני העצמי שלי והזהות האישית שלי. האמונות יכולות להיות גם על אנשים אחרים והעולם בכלל.

בכל מקרה, הם נוצרו להגביל אותנו.

אנו יכולים להגדיר את עצמנו על ידי מה שאנחנו עושים או לא עושים. מותר לי לומר “אני רואה חשבון”, מה שאומר שאני לא עושה שיווק ואפילו לא צריך לחשוב על זה, וכתוצאה מכך לא מצליח למכור את השירותים שלי.

עוד אמונה מגבילה נפוצה היא סביב האופן בו אנו שופטים את עצמנו. אנחנו חושבים “לא מגיע לי ..” ולכן אין לצפות או לבקש דברים.

לעתים קרובות יש לנו תמונת עצמי מוגבלת של הדברים שאנחנו יכולים ולא יכולים לעשות. אם אני חושב ש”אני לא יכול לרקוד” אז אני לא אנסה ואפילו לא אלך לשיעורי תנועה או ריקוד כדי לשפר את היכולת שלי.

זהו עיקרו של “אני לא יכול’ אנחנו מאמינים ביכולות שלנו ואי היכולת שלהן להשתנות.

הפועל “להיות” הוא דבר קטן וממאיר למדי וכמו שאנחנו חושבים “אני” אנחנו גם חושבים שאני לא או “אני לא יכול”. לדוגמא, אנו עשויים לחשוב “אני אמן” וכך להסיק שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות טובים במתמטיקה, או לא חייבים ללכלך את הידיים שלנו עם עבודה ידנית. ולהפך אם אני “לא אמנית” אזי אני לא יצירתית ולא יכולה ליצור דבר, כשהיצירה למעשה נמצאת בכל דבר, כמו שאנו מלמדים בריו אביירטו – נחל זורם. שלהיות יצירתי אינו אומר דוקא לדעת לצייר.

limiting-beliefs

בשילוב עם ערכים שאנו לומדים בחיינו אני יוצרים אמונות לגבי אחרים אם הם צודקים או טועים, אם הם טובים או רעים, אמינים ? או לא.

כך שבדיוק כפי שיש לנו אמונות מגבילות על עצמנו, יש לנו גם אמונות על אחרים, וגם כאן אמונות אלו מגבילות אותנו. אם אנחנו חושבים שאחרים הם יותר ראויים או טובים … או אם אנו רואים אותם כאנוכיים ואז לא יכולים לבקש מהם עזרה.

לעתים קרובות אנו מניחים מה אחרים חושבים על סמך האמונות המגבילות שלנו. ההנחות הללו הם לעתים קרובות שגויות. מכאן אנו יכולים להאמין שהם לא אוהבים אותנו כאשר למעשה אין להם דעה מסוימת או אפילו חושבים שאנחנו די נחמדים.

אז מה?

יש את השאלה האם אמונות המגבילות הן בעצם טובות עבורנו ומגנות עלינו. בפועל, אמונות מגבילות אותנו, הן למעשה אמונות בתוקף, שמטרתן היא כביכול להגן. הבעיה היא לראות את האמת האמיתית, המציאות שרבים מאיתנו תופסים אותה בצורה לא בהכרח אמיתית. אמונות מגבילות הן שגויות, שמבוססות על “עובדות” שגויות וכך מנחות אותנו לטיפול בדברים בזהירות מופרזת.

אם יש רצון להתגבר על אמונות מגבילות, ראשית יש לזהות אותן ולאחר מכן לפעול כדי לשנות את מה שמאמינים בו.

הנה דוגמה איך ריו אביירטו – נחל זורם מסייעת בזיהוי ושחרור אמונות מגבילות –

כמידי שנה אני מעבירה סדנה של ריו אביירטו במסגרת פסטיבל סולם יעקוב. שנה שעברה לגמרי במקרה, נכנסה לסדנה בחורה, במצב רוח נוראי, היא סיפרה בדיעבד שהייתה מוטרדת מתוחה ולחוצה. בתחושה של התפעלות היא ספרה שכבר לאחר מספר דקות ראתה איך העומס הריגשי השתחרר, מעיין השמחה התפרץ, ההרמוניה התחילה לשלוט בעיניינים. ואכן בסוף הפעילות סיפרה לי אותה בחורה “הרגשתי בעננים, לא יכולה לתאר את הפאר לבין איך שהגעתי מוטרדת ולחוצה ויצאתי מהסדנה קלילה נימרצת מאושרת”

היא המשיכה לבוא אלי לשעורי ריו אביירטו – נחל זורם ומיד החליטה שהיא נירשמת לקורס להכשרת מנחים בשיטת ריו אביירטו – נחל זורם.

במהלך השנה סיפרה שהאמונה המגבילה שלה הייתה – “אני לא יצירתית ולכן לא יודעת לצייר וליצור” תמיד האמינה שאחיה הוא האומן והוא היחיד היצירתי במשפחה.

במהלך השנה כחלק מלימודי ההכשרה, אני מבקשת מהתלמידים לצייר.

כמובן שאותה הבחורה אמרה “אני לא יודעת לצייר” ובכל זאת התחילה, ואיך שנוצרה יצירה, היא התחברה אליה לנשמה, וסכר היצירתיות שהאמינה שהיה אצלה נעלם. בריו אביירטו – נחל זורם הציור למעשה מחבר אותנו לנשמה שלנו. כשהיינו ילדים ידענו את הדרך בלי הכוונה. כל ילד מצייר.

ואותה בחורה ציירה וציוריה התפתחו עד שאפילו היא הופתעה, מהיצירות שיצרה, וההבנה איך השתחררה האמונה שהגבילה אותה.

אחרי שהאמונה המגבילה הראשונה זוהתה ושוחררה היה קל יותר למצוא ולשחרר אמונות נוספות.

באהבה

עבודת סיכום בוגרת בית הספר

סיכום תוכנית ההכשרה :

אתחיל בצעדים הראשונים, בשנה הראשונה. קודם כל ההחלטה להתחיל ללמוד ריו כמקצוע, אמנם השנה הראשונה היתה שנת תהליך, אבל אני באתי מההתחלה עם התכוונות להמשך. ההחלטה הזאת מהרגע שלקחתי אותה כבר עיצבה אותי מחדש, להכיר בזה שאני אוהבת לרקוד, שאני שמה את התנועה במרכז חיי, את המוסיקה, את הקבוצתיות. ברגע שהחלטתי כבר נשרו ממני כל כמיני רבדים של בושה מהגוף שלי, מאיך שאני זזה, מהתנועות שלי. כבר החלה לצמוח בי האמונה שאני יכולה להביא טוב לעולם ע”י תנועה, שאני יכולה להנחות קבוצה. אני עדיין מתרגלת לכל הרעיונות האלה ועדיין מפנימה אותם. כמי שבאה ללא שום רקע של לימודי ריקוד או התבלטות כלשהי בתחום ועם חוסר בטחון, ההחלטה הזאת כבר היתה משמעותית מאוד.

הקבוצה נתנה לי כח, להרגיש חלק מ, לשים לב שרואים אותי, שאם אני לא נמצאת מרגישים בזה, להרגיש שאני מביאה משהו ממני לקבוצה. הקבוצה חיזקה אותי לאורך כל הדרך, הרגשתי אהבה ותמיכה, חיזוק ועידוד מחברות הקבוצה. מצאתי מרחב בו יכולתי לבטא את עצמי גם במילים, במחשבות, בהבנות וזכיתי להכרה, הרגשתי אהובה ומוערכת בקבוצה וזה נתן לי המון. והמרחב התנועתי-בו אני יכולה לזוז איך שאני רוצה ללא ביקרות של אף אחד, עם התנועות שלי, עם הגוף שלי זה איפשר לי לצבור בטחון וכח פנימיים. אהבתי את המרחב הזה שנפתח בחיים שלי לתנועה, לקשר עם הבנות האחרות תו”כ השיעור, זה דרש ממני אומץ, תעוזה, להיות אני בלי מסכות. ואני הרי מביאה את עצמי בלי מסכות, לפעמים זה חזק, תוקפני ולפעמים מלא אהבה וחמלה. המרחב של הריו והקבוצה אפשרה לי להביא את כל החלקים שלי, זה ריפוי גדול בשבילי. אני מרגישה בת מזל שבחרתי בדרך הזאת ועדיין בוחרת.

היום זה נראה לי כל כך טבעי לשתף ברגשות, לשמוח, לרקוד, לבכות, לחיות, כל בן אדם בעולם לדעתי זקוק למרחב כזה של חיים, של חופש לבטא את עצמו, ושסביבו עוד אנשים שתומכים ורואים אותו וגם אוהבים אותו. עד היום יותר נוח לי לבד לפעמים לבטא את שיא האושר, שיא העצב, אבל אני כבר עושה את ליד אחרים, גם אם הם שותפים רק לחלל-למרחב. והעזתי במהלך השנתיים לבטא שיאים כאלה גם ביחד, להראות את שיא הכאב שלי, ולרקוד את שיא השמחה והאהבה שבי.

למדתי להתקרב לאנשים ולתת להם להתקרב אלי, למדתי מגע. לא הכרתי מגע כזה לפני הריו, אני זוכרת ששמתי לב אחרי הרבה זמן שפתאום התחלתי לחבק אנשים, חיבוק אוהב של קרבה. כמה תענוג יש במגע אוהב, עדין ורך, מלטף, המגע זה אחד הניסים בשבילי בריו, הוא מרגש אותי, ממיס אותי.

השנה השניה הביאה איתה הרבה אתגרים, לצאת אל העולם עם מי שאני ומה שאני לומדת בהכשרה, פשוט לצאת, להעביר שיעור, להביט בעיניים, לעמוד מול כולם, עם כולם, להוביל, לתת, לאהוב, לשים גבול, להיות זקופה ואולי גם חשופה לפעמים. לקבל כל מיני תגובות מסך כל הקשת הרחבה ולהמשיך הלאה, ליפול ולקום, לבכות ולעמוד זקופה שוב, ללכת עם המבוכה שלי, עם הפחד שלי, עם ההתרגשות, עם הכל ולעמוד מול אנשים. זה עדיין אתגר בשבילי, במיוחד בסדנאות חד פעמיות. אני לא מנסה להיות מישהו אחר, אני באה איתי, ולפעמים חוסר הבטחון קצת שולט, אבל אני יודעת שכשאני מגייסת בטחון עצמי ואהבה השיעור הרבה יותר טוב, זורם, כייפי, וגם לי הרבה יותר טוב. לכן אני יודעת שזה מין משחק כזה של הפוך על הפוך, כשאני מרגישה פחד דווקא לנשום ולנשום ומלא את עצמי באויר של אהבה ושמחה. כי כולנו בני אדם, וכולם רוצים שיביטו בהם באהבה, כולם רוצים לצחוק, להשתעשע, להנות.

אני מרגישה שלמדתי כלים מקצועיים של הנחיית קבוצות, לפעמים אני עדיין צריכה להאמין שזאת באמת אני פה, שמסיימת שנתיים של לימודים, זאת באמת אני שהעבירה שיעורים כבר יותר מחצי שנה, הי זאת אני. וכאחת שרוצה ללמוד עוד ועוד, וגם עכשיו מרגישה שהיא “חייבת” ללמוד עוד כדי להיות מנחה, אני מרגיעה את עצמי ולומדת להרגיש שמה שאני זה טוב, מספיק טוב ונהדר.

השנתיים האלה הם תהליך של התבגרות בשבילי, שעדיין קורה. מילדה קטנה, כועסת, מלאת כאב ועצב שמתביישת, שלא מאמינה בעצמה שכל כך זקוקה לאהבה וחם, אני הופכת לאשה שמכילה את הרגשות שלי יותר ויותר, שסומכת על מה שאני מרגישה, שסולחת, הרבה פחות כועסת. אשה שרוקדת, מגלה את האלה שבה, אלה צבעונית וחושנית, חכמה, מכילה ומלאת חיים וחיוניות. לאט לאט אני מתמלאה בעוד אהבה ומסכימה להיות בעולם עם הכוחות שלי, עם הזוהר והאור, ומכילה גםאת הרגשות הפחות נעימים לי, אני לומדת שכולם מרגישים רגשות וזה אותו דבר אצל כולם, אני לא פחות מאף אחד, אני שווה, יש לי אותי. מצאתי אותי בריו! מצאתי את הכוחות שלי, את החיים שלי, את הגוף שלי, את האור שבי, מצאתי את אלוהים בריו. מצאתי, ואני  חושבת שהוא רוצה שאעזור גם לאחרים למצוא אותו בתוכם, זה מרגש, זה נותן לי שלווה ומנוחה, הגעתי הביתה. אני מלאת הכרת תודה.

כתבה בספרדית - אסטרז'ה

Transformando la ira en calma a traves del trabajo corporal.

La   propuesta es aprender a liberar la tensión muscular, emocional y mental que crea el enojo.  Lo podemos hacer a través de encuentros grupales de trabajo corporal, música, expresión, voz,  juego y meditación. En la medida que usamos el movimiento corporal conectado con la emoción se comienzan a abrir caudales de expresión de toda la gama de sentimientos humanos. La ira es aceptada como uno más de ellos.

En este espacio podemos, sin reprimirla ni dirigirla hacia nadie específico, permitimos expresarla a través de movimientos, gestos, caras, sonidos y juegos de pelea.   ¿Qué conseguimos?

Darnos el permiso de sentirla.

Expresarla como herramienta para liberar esa emoción y evitar el estancarnos en ella.

Limpiar las  nuevas y, a la vez, viejas “broncas”.

Crear una  descarga de energía, al expresar con los brazos, los pies, los ojos, la mirada, los gestos faciales y la plástica corporal de enojo, que generalmente o reprimimos, o se nos escapa de las manos, provocándonos múltiples dificultades. Al liberar la tensión muscular, conectamos con la carga emocional (contenida en el músculo).

Al abrir la garganta y expresar disgusto, o lo que no me gusta, o aquello que tengo trabado allí  (durante días,  meses y a veces años) permito  una circulación  que lleva a la sensación de liberación, renovación y calma. Termino de expresar con “cuerpo y alma”, descargando la agresividad, permitiendo y abrazando esa parte de mí, en vez de rechazarla.

Cansado por la intensidad de la experiencia y la fuerza usada para expresar, descanso y relajo  el cuerpo, me entrego al momento siguiente: sentir, dejarme estar, vivenciar aquí y ahora mis sensaciones mientras entro en un estado de calma interior.

Con la práctica continuada del trabajo corporal, que en cada encuentro grupal del proceso sucede de forma diversa, es posible encontrar cierta distancia entre la ira y uno mismo. Al aparecer la desidentificación se puede valorar y recoger la fuerza esencial que hay en enojo y la ira para ponerla al servicio propio de forma constructiva (cuando preciso valor, coraje, vitalidad, etc.). Esta experiencia vivencial, integrada a través del apoyo terapéutico de la persona que dirige el grupo y del grupo mismo,  lleva a sentir el placer y bienestar de la relajación muscular y emocional, y a preferir buscar ese estado en el  mayor número de momentos de la vida.

נשים לגופן - רינת לוי

ארבע עשר חודשים לאחר פטירתה של אמי הצעירה מידיי, בעודי אם לשני עולליםכאשר חלק מתאי נשמתי רוויים בכאב ויגון והחלק האחר מואר באהבת אם, לא ידעתי את נפשי.

חיפשתי מקום, דרך, שביל לריפוי, לפורקן. לבנות מחדש משהו מן השלם, בחיי.

הגעתי אל מרחב עם מוזיקה הנוגעת במעמקי הלב והנשמה, עם הזמנה להניע את הגוף ולרקוד, בפשטות. פגשתי מבט אמיתי, מאפשר. נעניתי להזמנה והתחלתי לנוע, לנשום. ובכל תנועה של הגוף, משהו מתנועע בתוכי. השריון שעליי מתרכך, פי החתום נפתח קמעה, והלב חוזר להרגיש.

חיים ומוות ,מוות וחיים.

בקצב, בעוצמה בתוכי נאבקים משמיעים את קולם ושוברים את שתיקתי.

הדם זורם, יש מקום לנוע, לחיות, לכאוב, לבכות, לזעוק, לצחוק, לאהוב.

דרך ארוכה הייתה אז לפני, אך, נמצא המקום בו אחבוש ואסעד את לבי ואוכל להמשיך את חיי. מצאתי לי בית מרפא ושם למדתי ללוות אחרים בדרכם.

אני חוזרת אל הגוף שלי. אני מגלה מחדש כמה אני חזקה ,כמה אני שבירה.

הגוף שלי רוצה לנוע, לכך הוא נועד. אני לומדת להנות מהפעלת הגוף שלי בדרכים שונות וחדשות. בכל פעם אני עושה משהו חדש או שלא עשיתי שנים רבות כמו, לזחול, לטפס, לדלג, להתגלגל במלוא אורכי על הרצפה. אני חוזרת לילדה שבתוכי ונעה מתוך סקרנות והנאה. כמה טוב להטען בשמחה ואנרגיה.
אני נמתחת ,מתארכת ,מתגמשת ,מתחזקת ומבריאה.

אני מוצאת דרך אל העצמאות והעוצמה שבי.

אני נפגשת עם המקומות הייחודיים והחד פעמיים שבי ובו זמנית נוגעת באישה הקולקטיבית והאינסופית מרובת הפנים והדמויות.

אני אקטיבית, אני פסיבית, אני מובילה ואני מובלת. אני פורצת ואני מסתתרת. אני יוצרת, ממציאה ומתחדשת.

כמעט ללא צורך במילים, רק מן ההקשבה לגוף, מהתנועה הטמונה בתוכו, מההסכמה להעיז ולסמוך על הכוח, התבונה, ההזדמנות, היציבות וההפתעה שגופי מזמן לי. וכשהכל מסתיים ויד נוגעת בי. מעגנת בכל שריר, בכל עצם, בכל תא, את הידע והאפשרויות שנפתחו. מייצרת עדות לכל מי שאני ולכל מה שבי, כדי שאדע שזה אפשרי עבורי להיות ולחיות את עצמי כך שוב ושוב.

ושוב איני שוכחת.

גן ויקי - הסיפור האישי שלי

לגן ויקי הגעתי לאחר הכרות ועבודה של כחצי שנה בקהילת מהגרי העבודה האפריקאית. וכבר חשבתי שראיתי הכל: גנים קטנים, הרבה ילדים, צוות לא מספק ולא מספיק, שממה חינוכית מה לא ?!
ובכל זאת כשנכנסתי לגן ויקי לראשונה, משהו בי קפא. היה שם משהו חזק באוויר.

אולי החדר הקטן העמוס בלולים עד אפס מקום? אולי הצפיפות החונקת? ואולי השקט הזה, בו לא נשמע שום צליל, לא צחוק, לא בכי, לא קשקוש או מלמול, שקט מחריש אוזניים.

יצאתי משם עצובה וחוששת.

האם זה אפשרי עבורי? האם יכול לקרות שם שינוי?

בדרכי לגן בפעם השנייה הלכתי לאיבוד. פשוט לא מצאתי את הדרך. כל ניסיונותיי להעזר במדריכות שלי נכשלו. הלכתי לבדי בשכונת התקווה, צריכה למצוא גן ולא מצליחה.

הרגשתי כבר באותו רגע שזה לא מקרי. שמשהו בי באמת לא בטוח שאמצא את הדרך בתוך עצמי להיכנס באמת אל ליבו של הגן, אל ליבה של ויקי.

לאחר שוטטות די ארוכה, עצרתי, עצמתי את עיניי ודיברתי אל לבי וביקשתי ממנו שיראה לי את הדרך. נשמע הזוי – אבל כך זה באמת קרה. כשפקחתי את עיניי נתתי ללבי להוביל אותי ורק לו ותוך רגע הגעתי לגן. וכך נמצאה לי הדרך לתהליך המרגש היפה והמלמד הזה.

הבקשה הראשונה שביקשתי מויקי הייתה להזיז קצת את הלולים כדי שהילדים יוכלו לשחק על הרצפה. ויקי הסכימה בקלות וכעבור שבוע(!) פינתה מרחב של לול אחד, בו ישבו כ-10 ילדים ושיחקו. כל אחד מהם החזיק חפץ אחד ביד, אסור היה לו לרצות יותר מאחד או להחליף באחר. אני הייתי מאושרת, למרות המרחב הקטנטן והחוקים הנוקשים. בשבילי זה היה סימן מויקי שהיא בעניין. כרגע אלו המרחב והאפשרויות שהיא מוכנה לאפשר, אבל

היא מסכימה להזיז קצת את הגבולות ולחקור מעט חופש.

ויקי אישה מיוחדת. חכמה מאוד, רצינית ביחסה לתפקידה כאשת חינוך, חשוב לה להקנות לילדים הרגלים,ערכים וכלים שיקדמו אותם בחיים. כל תהליך אשר קרה בגן, קדמו לו שיחות מעמיקות: מהן המטרות? למה זה חשוב? מה החסרונות שתהליך זה מזמן? באילו דרכים נוספות ניתן לפעול. ובעצם הרבה בזכות כנותה ויושרה האישי והמקצועי, העבודה המשותפת שלנו מאופיינת בשינויים איכותיים רציפים ומתמשכים.

היום בתום כחצי שנת הדרכה, המרחב בגן פתוח לרווחה, ילדים משחקים וממלאים את הרצפה בתנועה, התלהבות שמחה ועשייה. קולות שיחה, מלמול, הנאה ולפעמים אפילו קצת בכי נשמע. אנו ממשיכות ביחד להתבונן בילדים,לזהות למה הם זקוקים כעת ולדון מהי הדרך להמשך ההתפתחות.

העבודה המשותפת שלנו מושתת על כבוד והערכה הדדיים. כבוד לדומה הקושר בנינו,שתינו נשים, אמהות,עובדות, עמוסות, נשות חינוך ועוד. וגם הערכה לשוני הרב בנינו ולכך שהוא תורם לתהליך מאוד ומאפשר לו להיות צבעוני יותר, עשיר יותר, הומאני יותר.

בסיכום ביניים שערכנו סיכמה ויקי ואמרה שבזכות ההדרכה היא רואה היום הרבה יותר אפשרויות לפעולה,לעשייה ולתגובה בכל רגע וסיטואציה בגן. וגם שמאז החל התהליך היא רכה יותר ונוגעת יותר בילדים.

הללויה!

ובסיכום ביניים שלי? ויקי לימדה אותי ששינוי תמיד אפשרי, גם אם הדברים בהתחלה נראים בלתי אפשריים וגם בנקודה בה הדרך נעלמת לי. אני פותחת את הלב אני רואה ניסים קורים לאור יום.

חווי סלע

תואר ראשון בהוראת חינוך גופני,התמחות בשיקום נכים,מכללת וינגייט, נתניה

מנחת קבוצות בשיטת “ריו-אביירטו” (בתנועה, מוסיקה קול ומגע), בוגרת מרכז “ריו-אביירטו” ישראל ומורה בתוכנית ההכשרה של ריו אביירטו

הנחיית סדנאות חד-פעמיות (ערבי שבת לזוגות;מסיבות רווקות;ימי הולדת ועוד)

סדנאות: “להתחיל לזוז” לפנויים ופנויות

העצמה נשית

“לשמור על האהבה”-לזוגות שרוצים יותר

“לקום מהכסא”- לארגונים ומקומות עבודה

חוגים לאמהות ותינוקותיהם;לילדים מגיל 5 שנים ומעלה; לבני נוער; למבוגרים.

מטפלת מוסמכת בשיאצו, רפלקסולוגיה, טווינה

טיפולים אישיים לאוכלוסיות מיוחדות

טיפולים אישיים בגני ילדים

תוכניות ייחודיות לגנים ובתי ספר יסודיים

מאסטר ברייקי – מכשירת מטפלים ברייקי,בכל הרמות

מנחת סדנאות מדיטציה, דמיון מודרך ודרכי הרפייה

לתאום הפעלות, סדנאות, ארועים וכו’ :

טלפונים:057-6982131

אי-מייל:havi_sela@walla.com