המצב לא אופטימי. כשליש מהזוגות בארץ וחצי מהזוגות בארצות הברית יתגרשו. ולא בזו נעוצה אי האופטימיות שלי אלא בעובדה כי הוכח לא מזמן,  שטיפול זוגי הינו בעל יעילות אפסית. ואת זה לא דיווחו הזוגות המטופלים אלא המטפלים בעצמם,  שהביעו מורת רוח מהאפשרות שמקצועם בקרוב יתייתר.

למה נכשל הטיפול הזוגי? האם בגלל השאפתנות שלו בהגשמת מטרה גדולה מידי והיא להשאיר זוג יחד באותו בית? האם בגלל הטכניקה המעט מיושנת שלו? אולי בכלל האשמה היא בזוגות שהיום הבינו, שאפשר להתקדם הלאה, להתחיל פרק ב’ וג’, או בכלל זו הידיעה כי העולם כולו עשוי זוגות מפורקים, וגירושין הן לגיטימיים ונפוצים?

בתחום הייעוץ או הטיפול הזוגי ישנן מספר גישות כאשר הטיפול המסורתי הוא של זוג שיושב לפני מטפל, בחלק מהמפגשים צד אחד מבני הזוג ובחלק אחר שניהם. המטפל או המטפלת הופכת להיות מעין מתווכת או שופטת כשקיימים מקרים רבים בהם הציפייה מהמטפל היא להיות בורר או פוסק. מעבר לשיטה הזו, שיטת הספה הכפולה מול ועדת השופט שיחליט מי צודק, ישנן שיטות טיפוליות אחרות עבור זוגות במשבר. טיפול זוגי הכולל מגע כמו טנטרה, או טיפול בתנועה יכול לטמון בחובו תקווה קטנה להצלת התא המשפחתי המתפרק. במידה ואנו רוצים להציל את התא ולא לפרקו.

טיפול שאינו ורבלי (כי בני הזוג מדברים מספיק, רבים ומתקשרים בשלל מילים הנזרקות לאוויר מידי יום) יכול לסייע לבני הזוג לגלות צד אחר, פיזי, בעל עומק רגשי רב יותר, ואולי לפלס את השביל לדרך הבעה חדשה. הגוף יכול לחשוף בפנינו דרך מבע חדשה, וכשנעשה זאת יחד, מעבר לחוויה המשותפת שעליה אדבר בהרחבה בעוד כמה משפטים, יש לנו הזדמנות לגלות משהו חדש. אחר.

טיפול בתנועה לסובלים מבעיות וקשיים רגשיים, מטראומות ומקשיים חברתיים נמצא יעיל בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. גם הטיפול הפרטני מיושם כבר שנים רבות וגם זה הקבוצתי. בהנחה שטיפול קבוצתי בתנועה נמצא יעיל ומגשים מטרות, למה שלא ננסה אותו גם במישור הטיפול הזוגי, שנייה לפני שמחלקים את הסכו”ם. ואני חוזרת אל החוויות המשותפות. שמעתי על זוג אחד שסיפר, שהצחוק השבועי והתקשורת הטובה היחידה שקרתה ביניהם כל השבוע,  היתה דווקא כשהיו יוצאים מהמטפל הזוגי ולועגים לו, צוחקים עליו ומחקים אותו. החשיבות האנדר אסטימייטד של פעילויות ואיסוף חוויות משותפות של בני הזוג- היא לטעמי המוקש לכל הכישלונות בזוגיות. נכון אנו חיים באותו הבית, ישנים באותה המיטה ואפילו בגדינו חולקים את הלכלוך המשותף כשהם מסתובבים להם יחד במכונת הכביסה. אבל ביומיום השוחק עם החובות והמטלות, עם המתחים והכעסים האישיים והמשותפים , מה שיישאר בסוף הם הזיכרונות. צרו לכם זיכרונות טובים, אספו חוויות משותפות ואל תהססו לנסות דרכי טיפול אלטרנטיביות.

טיפול בתנועה המתבסס על קשר גוף נפש, הדוגל בהקשבה, בהרחבת טווח התנועה ובגמישות, יכול ללמד אותנו ליישם את כל אלה, כל אחד על גופו, ועל גופו של השני. להזיק זה לא יכול. 
מקסימום חומר לבדיחות ומקסימום זה יצליח.

Comments are closed.