נכתב על ידי חורחה בוקאי, סופר ארגנטינאי.

כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס.
במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל.
במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו.
בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד הייתה חתיכת עץ זעירה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.
למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.
 התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין: מה עוצר בעדו? מדוע אינו בורח ?
כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.
שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה צריך בכלל לקשור אותו? לא זכור לי שקבלתי תשובה הגיונית.
עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה:  
“הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאוד.”
עצמתי את עיניי ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד…אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל להשתחרר, אבל לשווא! היתד הייתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים,כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר  וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.
עד שיום אחד , יום נורא מבחינתו, השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
הפיל העצום ורב העוצמה הזה שאנו רואים בקרקס לא בורח מפני שהמסכן מאמין שהוא אינו מסוגל לברוח.
חוסר האונים שחש זמן קצר לאחר הולדתו נחקק בזיכרונו.
הגרוע מכל – הוא מעולם לא שב לערער ברצינות על הזיכרון הזה.
מעולם לא ניסה לחזור ולהעמיד את כוחו במבחן.
 
מוסר השכל –
הפיל הגדול והחזק, זה שאנו רואים בקרקס,
לא בורח – היות והוא מאמין שאינו יכול.
הוא זוכר את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד.
ואינו מטיל בה ספק.
ולכן אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש…

Comments are closed.