היה היה פעם ילד קטן וחמוד בעל מזג רע וכועס.
אביו שהבחין בתכונת אופי זו, נתן לו שק של מסמרים, והסביר שבכל פעם שהוא יאבד סבלנותו או יריב עם אחרים, יהיה עליו לתקוע מסמר בגדר מסביב לביתם.
ביום הראשון תקע הילד 37 מסמרים בגדר, ביום השני 30 מסמרים, במהלך השבועות הבאים ככל שלמד הילד לשלוט בכעסו, פחתו מספר המסמרים שהיה עליו לתקוע בגדר.
עד שהילד גילה שקל יותר לשלוט בעצמו ובמזגו הרע מאשר לתקוע מסמרים בגדר.
לבסוף הגיע היום בו הילד לא התפרץ כלל כך שלא מסמר מסמרים כלל.
הוא סיפר לאביו, שאמר שכעת בכל יום שישלטו בעצמו וישמור על מזג סובלני עליו להסיר מסמר אחד מן הגדר.
הימים חלפו עד שבישר הילד לאביו שכל המסמרים הוסרו מהגדר.
האב אחז בידו של בנו בעודם הולכים אל הגדר. ואמר לו:
כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בעצמך ומזגך, אך הסתכל נא על הגדר והחורים שבה. הגדר לעולם לא תהיה כמו שהייתה. המצב דומה לכך כשאתה אומר דברים מתוך כעס, הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לנעוץ סיכה בידו של אדם ולמשוך אותה החוצה, אך לא משנה כמה פעמים תתנצל, הפצע עדיין יישאר. פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי. קרובים, חברים וידידים הם כמו יהלומים יקרים, הם גורמים לך לחייך ומעודדים אותך להצליח, הם קשובים לך, הם תמיד שם בשבילך, אל תשאיר להם צלקות…

Comments are closed.